לסיפור היתה פעם התחלה,
לא מצאה את השביל בעפלה,
נאבדה ונשדדה בדרכה
לא ידעה כי הדרך ארוכה;
נתלאה על העץ הארגמן
ראתה את הירח הלבן,
בערו התפוחים בשבילה
והיה זה סוף ההתחלה.
קודם כל ההסבר לדברי:
יש כבוד לכל חברי
בפעם שעברה בביתך
כשהייתי בקרבתך
במשך שנײם-עשר יום
אף מילה חוץ מ"שלום",
כי התנאי לבקר אצלך
והתנאי להיות לידך
שקבעה משפחתך הגדולה:
- אסור לי לומר לך מילה
זכרונות נשארים לתמיד
אך מה יהיה בעתיד?
האם כבר שכחת את הזמן
כשטיילנו ביחד בגן,
ישבנו על הנדנדות,
צחקנו, סיפרנו בדיחות,
האם כבר שכחת הכל
איך שישבנו בחול,
איך שלא היה פחד
שלא נהיה פעם ביחד...?
יש לפעמים אנשים
שחושבים דברים משונים...
פעם תראי ותביני,
ולהם על תאמיני -
אין להם הוכחות
ואני אמשיך לחכות;
וכשבעניך אביט
רק אז תוכלי להחליט.
עתיד יהיה רק אחד:
ביחד נהיה. או לבד.